• ד"ר יפעה הדר

מדליות זהב אוסטרליות

כריית זהב אוסטרלית


כשבתי למדה בתיכון במלבורן, היא השתייכה לשתי קבוצות עלית: הוקי שדה ודיבייט. לקבוצת הוקי השדה היו הישגים בינוניים מינוס. מנגד, לקבוצת הדיבייט, שבראשה עמדה, היו הישגים יוצאים מגדר הרגיל, ובסוף השמינית הם ניצחו באליפות הבין מדינתית.

בתום כיתה י״ב נערכה ארוחה מפוארת לכבוד קבוצת ההוקי. אורח הכבוד והנואם הראשי היה מייקל קלים, בוגר בית הספר, אלוף העולם בשחיה בסגנון פרפר ובמקצה שליחים ובעל מדליות זהב אולימפיות ואחרות.

בתי ראתה בעיניים כלות כיצד הישגים צנועים במפגיע זוכים במפגן של כבוד מלכים ופנתה אל הנהלת בית הספר והציעה לארגן ארוחת ערב גם לכבוד קבוצת הדיבייט, שהגיעה להישגים מפליגים וחד פעמיים בתחומה. הנהלת בית הספר לא ראתה סיבה לכך ועל כן סירבה.

בבית ספרו של בני, שבאותה עת היה בכיתה ד׳, ביקרו שניים מבין מי שנודעו באוסטרליה כולה בשם החיבה The Oarsome Foursome, רביעית החותרים, שזכו במדליות כסף וזהב אולימפיות, וזכו אף בשתי אליפויות עולם, האחרונה בהן בבייג׳ינג. השניים הם בוגרי בית הספר היסודי שבו למד. הם הגיעו מצוידים במדליות הזהב שלהם, אותן העבירו בין התלמידים.

שנים אחרי שיבשו מרבצי הזהב האדירים בבטן היבשת החמישית ושהיוו בסיס לעושרה הבלתי נדלה, נמצא לאוסטרליה ערוץ איתן המאפשר לה לכרות זהב באמצעות ספורטאיה: זהב אולימפי אחת לארבע שנים, ולא בכדי. הישגים ספורטיביים זוכים לכל שבח, מועלים על נס ובעלי כישורים בתחומים הספורטיביים השונים מזוהים בגיל צעיר מאוד וזוכים שיורעפו עליהם משאבים שרק ניתן לחלום עליהם ולליווי מיטיב.

האומה האוסטרלית חיה את הספורט: בפארק שמאחורי בית הספר של בני ניצב המתקן של פורמולה 1, ובתקופת המרוצים הלימודים בבית הספר שובתים בשל הרעש ממנועי המכוניות ואותם ימים הופכים לימי חג. גם בבתים שמענו את שאון המכוניות החגות סביב המסלולים, שאותם חצינו בימים רגילים כדי להגיע אל מתקני הכדורסל בהם התאמנו ילדי, לצד איאן ת׳ורפ, אלוף העולם הבלתי מנוצח בשחיה, שהתאמן בבריכה שנבנתה במיוחד לכבוד משחקי חבר העמים.

בבית ספרה של בתי היו מתקני ספורט מקצועניים כגון בריכת שחיה אולימפית, מגרש הוקי, מגרש כדורסל וכמובן מגרשי כדורגל. מתקנים אלה עמדו לרשותה ולרשות חבריה והיו גולת הכותרת של בית הספר ואמצעי לגיוס תלמידים חדשים. ובל נשכח את חודש ינואר מדי שנה,

שמביא עמו את טובי שחקני הטניס לקראת סיבוב הטניס העולמי. גם אז לובשת מלבורן חג ומקדמת את פני הבאים בברכה, בסדר מופתי ובהערצה גדולה. ומעל לכל, עם מתקנים שאין דוגמתם בעולם.

כל זה כמובן דורש השקעה עצומה, כספית אך לא רק; יש להשקיע תכנונית ותעיד על כך אולימפיאדת סידני 2000, שאין לה מתחרות.


ישראל אינה יכולה להיות אומת הייטק במשך שלוש וחצי שנים ולפתע פתאום להפוך לאומת ספורט. זו אינה בושה לא להיות ספורטיביים ולא לזכות במדליות, אבל החלטה זו צריכה להתקבל בראש מורם. האוסטרלים אינם אומת הייטק. הם אוספים את המדליות בבריכה בראש נישא אל על וחוזרים הביתה לעוד ארבע שנים של אימונים מפרכים בבריכה, בטניס, בהוקי. לא בדיבייט.

אז בואו נחליט שאנחנו לא יכולים להשקיע – לא את הכסף, לא את המשאבים הנדרשים לכך בשום תחום, ונקבל בהכנעה ובאהבה את מר גורלנו; לא להיות דגים בבריכה בחרתנו.


72 views0 comments